פסק דין
1.האם חייב הנתבע לפרוע שיקים שמסר לצורך רכישת דלתות לביתו לאחר שבעסקה קודמת בינו לבין מפיץ של התובעת מסר שיקים אחרים אשר לטענתו נפרעו ולא קיבל הוא תמורה בגינם?
רקע וטענות הצדדים
2.התובעת הגישה לביצוע בתיק הוצל"פ 14-10506-11-11 שלושה שיקים בסך 7,000 ₪ כל אחד, משוכים לפקודת "דוראל דלויה" לפרעון מיום 20.11.10 עד 20.01.11.
השיקים הופקדו וחזרו מאחר ובוטלו על ידי הנתבע. אין מחלוקת כי השיקים נמסרו לתובעת ביום 12.8.10 עת הזמין הנתבע מהתובעת שלוש דלתות מעוצבות בהתאם להזמנה מספר 11374 (להלן: ההזמנה השניה). באותו מעמד מסר הנתבע שבעה שיקים כמפורט בקבלה מספר 2983. שלושת השיקים הראשונים בסך 7,000 ₪ כל אחד נפרעו במועד פרעונם מיום 12.8.10 ועד ליום 20.10.10.
לטענת הנתבע, בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע השיקים, סוכן של התובעת פנה אליו עת בנה ביתו במושב מבקיעים והציע לו לרכוש דלתות מהתובעת בסניף החדש שפתחה באשדוד. אותו סוכן, מנשה כהן המכונה מוני (להלן: מוני), ערך עבורו ביום 15.10.07 הזמנה לרכישת דלתות (להלן: ההזמנה הראשונה), במסגרתה מסר שיקים בסכום כולל של 44,000 ₪, כאמור בקבלה מספר 0278. לטענתו, למרות שכל השיקים שמסר למוני נפרעו, לא קיבל את הדלתות, ולאחר בירורים בסניף אשדוד התברר כי הסניף נסגר.
לטענתו פנה לסניף העיקרי של התובעת בבאר שבע, שם הוצע לו לבצע הזמנה חדשה כדי שבניית ביתו לא תתעכב. לשיטתו הובטח לו כי ככל שיציג הזמנה קודמת ויוכיח כי שילם עבורה, תשיב לו התובעת את התשלומים שהסכים לשלם עבור ההזמנה החדשה.
לטענתו, לאחר שסופקו הדלתות ונפרעו שלושה שיקים איתר בביתו את הקבלה וההזמנה הראשונות ופנה לתובעת להשיב לידיו את התשלומים שנפרעו. שעה שסירבה, ביטל את השיקים הנותרים.
לשיטתו, נוכח הדמיון בפרטים בין ההזמנה הראשונה לשניה והנתונים העולים מהקבלות, עולה כי הסניף באשדוד שימש כצינור בלבד להעברת התשלום לתובעת ולכן גם אם לא קיבלה התובעת בפועל את התשלום מהסניף, אחראית היא למצגי הסניף והיה עליה לספק את הדלתות, גם מבלי ששולם דבר בגין ההזמנה השניה. ביום 18.4.12 ניתנה לנתבע רשות להתגונן.
התובעת טוענת בתמצית כי הנתבע רכש מאישיות משפטית אחרת, סוכנות בשם שילובים, שילם לה ואם לא קיבל את התמורה, היה עליו לתבוע את השבת התשלום מהאדם או החברה עמם התקשר.
לטענתה, הוסבר לנתבע במועד ביצוע ההזמנה השניה כי התובעת הינה היצרנית של הדלתות, אינה קשורה כלכלית לשילובים, וככל שמבקש לקבל את הדלתות, עליו לערוך הזמנה חדשה וכך אכן עשה.
לשיטתה, הנתבע הונה את התובעת בכך שפרע רק חלק מהתשלומים בגין ההזמנה החדשה, ולאחר שהותקנו הדלתות בביתו ביטל את יתרת התשלומים.
דיון והכרעה
3.למרות שהנתבע מיקד טענותיו בהזמנה הראשונה ובדמיון החיצוני בינה לבין ההזמנה השניה, השאלה העיקרית הנה האם אמנם הייתה הסכמה של התובעת להתנות את פרעון השיקים שנמסרו בהזמנה השניה בהוכחה כי בוצעה הזמנה קודמת ושולמה תמורתה.
מדובר בטענה שנטל הוכחתה רובץ על הנתבע שכן לפי סעיף 20(ג) לפקודת השטרות, שטר שיצא מחזקתו של מושך, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.משמע, הנתבע טען כי מסר את השיקים על תנאי והתנאי היה כי במידה ויציג כי ביצע הזמנה קודמת ושילם תמורתה, תסכים התובעת לא לפרוע שיקים שמסר, ואף להשיב לו כספים בגין שיקים שיפרעו.
מטעם הנתבע לא הובאו ראיות נוספות מעבר לעדותו שהנה עדות בעל דין ואינה נתמכת בראיות חיצוניות בנוגע לשאלת התנאי ואופן ניסוחו.
לא מצאתי כי ניתן לתת אמון בגרסת הנתבע בכל הנוגע למעמד מסירת השיקים. בתצהיר התומך בהתנגדות, כמו בתצהיר העדות הראשית, נמנע הנתבע מלפרט מי מטעם התובעת נכח בפגישה, מה נאמר במדויק ומה הובטח. כמו כן, אין לתת אמון בגרסה הסתמית לפיה בפגישה הראשונה לא הייתה ברשות הנתבע ההזמנה הראשונה והקבלה ואלו אותרו באורח פלא לאחר מכן.
אל מול גרסה זו הוגש תצהיר מטעם מנהלת התובעת אשר טענה כי ראתה את הנתבע בפגישה בה הוצגה לה ההזמנה הראשונה והקבלה, ושם, לאחר שהובהר לנתבע כי אין מנוס מביצוע הזמנה חדשה, הסכים הוא ומסר שיקים חדשים.
בחקירות הנגדיות לא עומתו שני העדים עם האמור בתצהיריהם ביחס לאותה פגישה. מנהלת התובעת הוסיפה בעדותה כי בפגישה נכח גם המצהיר הקודם מטעם התובעת, מר איציק בן עזרי, וכן עובד נוסף. יחד עם זאת, לא מצאתי מקום לייחס משקל רב לאי ההתאמה לכאורה בשאלת הנוכחים בפגישה, בין ניסוח תצהירה לניסוח תצהירו של מר בן עזרי, שעה שאף הנתבע בעצמו לא מסר גרסה נוגדת ביחס לנוכחים באותה פגישה. לא מצאתי כי נסתרה עדותה של מנהלת התובעת לפיה בעת ההזמנה החדשה היה הנתבע מודע היטב לכך כי אין בכוונת התובעת לזכותו בגין תשלומים שבוצעו עבור ההזמנה הראשונה.
גם אם לא ניתן היה להעדיף אחת מהגרסאות, שעה שהנטל להוכחת קיומו של התנאי מוטל על הנתבע, לא עמד הוא בנטל הוכחת קיומו של תנאי במסירה.